רע"א 318/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטה שניתנה בבוררות. הכלל הוא כי רשות ערעור על החלטות בוררות ניתנת רק במקרים חריגים שבהם יש לכך השלכות מעבר לאינטרסים של הגורמים הפרטיים המעורבים, או כדי למנוע עיוות דין. השופט מסיק כי מקרה זה אינו נופל לקטגוריות אלה. המבקש הצהיר על כוונתו להגיש בקשה להארכת מועד, אך לא עשה כן בעת מתן ההחלטה. השופט מציין כי למבקש היו הזדמנויות רבות לעשות כן וגם אם היו לו, לגופו של עניין, השופט עדיין לא היה מתערב בהחלטות הערכאה הנמוכה יותר. השופט מסכים עם קביעות בית המשפט המחוזי לפיהן המבקש לא עמד בלוחות הזמנים הנדרשים וכי הליך הבוררות התנהל כראוי. השופט מדגיש כי הבוררים אינם כבולים לסדרי הדין וכי תפקידו של בית המשפט אינו לערער על פסק הבוררות אלא לבחון אם ההליך התנהל כראוי. מאחר שהשופט מסכים עם הנמקותיו ומסקנותיו היסודיות והמקובלות של בית המשפט המחוזי, הוא אינו מרחיב את הטענות שהציג המבקש. טענות המבקש בעניין הדיירות המוגנת ותיקון מס' 2 לחוק הבוררות נדחות אף הן, שכן אלה יוכרעו על ידי הבורר. לבסוף, השופט פוסק נגד המבקש, מבטל את עיכוב הביצוע הזמני ומורה למבקש לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.