עפ"ת 43210-07-11

תקציר

הערעור התקבל בחלקו בטענה טכנית הקשורה לאישום של נהיגה בשכרות נגד המערער. הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד שהרשיע את המערער לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה ותקנה 169א לתקנות התעבורה. ההרשעה התבססה על מכשירי נשיפה ובדיקות אופייניות שנערכו למערער. ההגנה העלתה טענות רבות המפקפקות בתקינות בדיקת הנשיפה, לרבות כשירותו של המפעיל, עיתוי הבדיקה ומהימנות המכשיר. בית המשפט דוחה אמנם את מרבית הטענות הללו, אך מקבל את טענת ההגנה בדבר אי התאמה בין ערכי הכיול בהם נעשה שימוש במכונת הנשיפה לבין אלה הנקובים בתעודת הבלון. פער זה מעמיד בספק את דיוק תוצאות הנשיפה, ומשכך מוצא בית המשפט כי המערער אינו אשם בספירת הנשיפה. עם זאת, ההרשעה בנהיגה בשכרות על סמך מבחן המאפיינים מתקבלת שכן בית המשפט מוצא את הבחנות השוטר על התנהגותו של המערער כאמינות. עונשו של המערער של פסילת רישיון, קנס ועבודות שירות נחשב הולם ונשמר, שכן הוא נחשב לעונש מזערי.