רע"א 2060/18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת החייב למספר בקשות. ראשית, החייב ביקש צו הפטר, אשר השופט מיהר לדחות שכן סוג זה של צו חל רק לאחר הכרזה על פשיטת רגל, אשר טרם התרחש במקרה זה. החייב טען כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הדיון בתיק פשיטת הרגל שלהם, שכן בית המשפט עיכב אותה כדי לאפשר למנהל המיוחד להמשיך ולחקור את נכסי החייב. השופטת דחתה טענה זו, והדגישה כי הדחייה הייתה מוסכמת על כל הצדדים, לרבות החייב, ולא מצאה הצדקה להתערב בהליך קבלת ההחלטות של בית המשפט המחוזי. יתר על כן, השופט קבע כי אין זה מסמכותה של ערכאת הערעור להתערב תכופות בהחלטות בית המשפט לפשיטת רגל, המבוססות על פרטיו הספציפיים של כל מקרה. השופט ציין כי מטרות הליך פשיטת הרגל הן שיקום כלכלי של החייב ופירעון הוגן של חובות. השופט הסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את ההכרזה על פשיטת רגל, ומצא אותה סבירה בהתחשב בשאלות הבולטות לגבי נכסיו והכנסותיו של החייב, וחוסר שיתוף הפעולה של החייב במהלך החקירה. באשר לבקשה להפחתת צו התשלומים, אישר השופט את החלטת בית המשפט המחוזי, והדגיש כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות פרוצדורליות בנוגע לסכום המשולם לקופת הכינוס הכללית, המתבססות על יכולתו של החייב לשלם. עוד הוסיפה השופטת כי החלטות כאלה ייבחנו מחדש רק אם בית המשפט יאזן באופן לא ראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של הנושים. מאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי התבססה על נסיבותיו הספציפיות של החייב ועל הראיות שהוצגו, השופט לא ראה עילה לפסול אותה, במיוחד בהתחשב בדיון ההמשך שנקבע לספטמבר 2018. השופטת סיימה את דבריה בכך שעודדה את החייב להגיש בקשה חוזרת לתשלום חודשי מופחת אם מצבו הכלכלי ישתנה ודחתה את הבקשה, ללא צווים הנוגעים להוצאות.