ע"ע 45020-09-15

תקציר

עניינה של הפרשה בניתוק יחסי העבודה בין צים שירותי ספנות משולבים בע"מ (צים) לבין מר לנקרי, עובד בכיר ואיש ציבור מוערך המכהן בתפקיד בכיר בעיריית אילת. מר לנקרי היה בחופשה ללא תשלום מצים מאז שנת 2009, ויחסי עובד-מעביד הסתיימו בדצמבר 2013. השאלה המרכזית היא האם מר לנקרי זכאי לתנאי פרישה בהתאם להסכם משנת 2008 לאחר סגירת סניף צים אילת בשנת 2012. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של מר לנקרי והוביל אותו לערער. בתוך כך, צים ערערה גם על החלטת בית המשפט לפסוק למר לנקרי פיצוי בסך 290 אלף שקל בגין עוגמת נפש. בית המשפט דחה את ערעורו של מר לנקרי, והסכים עם בית המשפט המחוזי כי תביעתו לקצבת פרישה לפי ההסכם משנת 2008 אינה תקפה. השופטים קבעו כי הודעתו של מר לנקרי על חזרתו לעבודה בצים, שמונה חודשים לאחר סגירת הסניף באילת, נעדרת כנות ואינה אלא ניסיון להבטיח הטבות פרישה. על פי תנאי החל"ת שעליהם הסכים, התנהלותו היוותה התפטרות מרצון. כמו כן, הבהירו השופטים כי תנאי הפרישה בהסכם 2008 אינם חלים על עובדים שהתפטרו, ומר לנקרי לא פרש בהסכמת צים. באשר לערעורה של צים, פסק בית המשפט לטובתה וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי לפסוק פיצויים למר לנקרי. בית המשפט קבע, כי מאחר שמר לנקרי לא תבע פיצוי כספי בכתב תביעתו, בית הדין האזורי נעדר סמכות לפסוק אותו. בנוסף, התנהלות הצדדים, כפי שנקבעה בחלקו הראשון של פסק הדין, לא הצדיקה פסיקת פיצויים למר לנקרי. לפיכך נדחה ערעורו של מר לנקרי, וערעורו של צים התקבל. מר לנקרי חויב לשלם לצים הוצאות ערעור בסך 15,000 ₪.