עפ"ג 41730-05-14

תקציר

תפקידה של ערכאת הערעור בבואה לבחון את גזרי הדין הוא לבחון האם העונש שהוטל הוא סביר, ועליה להתערב רק במקרים חריגים שבהם נפלה טעות מהותית או חריגה משמעותית ממדיניות הענישה הראויה. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי גם אם רף העונש המרבי שבחר בית משפט קמא היה מעט גבוה מדי, הרי שהעונש של עבודות שירות ושחרור על תנאי היה סביר בנסיבות העניין. בית המשפט הדגיש כי המשיב היה עבריין בפעם הראשונה, ובצדק נתן בית משפט קמא משקל לגילו הצעיר ולחיים הנורמטיביים שניהל טרם ביצוע העבירה. בנוסף, המשיב הודה בהזדמנות הראשונה, ובכך חסך זמן שיפוטי, ובית משפט קמא סבר כי דבריו מגלים אמפתיה כלפי המתלוננת. אמנם מדובר בעבירות חמורות, אך לשליחת המשיב לכלא עלולה להיות השפעה מזיקה על סיכויי השיקום שלו. עם זאת, חומרת הפשעים הצדיקה כמה צעדי ענישה נוספים. לפיכך החליטו השופטים לקיים את גזר דינו של בית משפט קמא, אך בשינויים מסוימים. הם הוסיפו קנס כספי, שיפגע כלכלית במשיב ויעביר מסר של הרתעה, תוך הגדלת הפיצוי שנפסק למתלונן. רוב השופטים הסכימו כי בנסיבות העניין אין סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה המצדיקה התערבות בהחלטת בית משפט קמא בעניין רכיב המאסר.