תפ"ח 1123/07

תקציר

החלטת הרוב הייתה להרשיע את הנאשם בעבירות המין המיוחסות לו בכתב האישום, שכללו שני סעיפים של אונס, מעשה סדום ומעשה מגונה בנכדתו החורגת א.ש., וסעיף אחד של מעשה מגונה בנכדתו החורגת השנייה ד.פ. כבוד השופטת נורית אחיטוב מצאה את עדויותיהם של הקטינים א' ו-ד' אמינות, ונתמכו בראיות עצמאיות אחרות, ובכך הגיעה למסקנה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם אשם. הראיות שהוצגו כללו את הסרטונים ותמלילי חקירות הילדים, מצבם הנפשי של א' ו-ד', הודאתו הראשונה של הנאשם והשקרים שסיפר הנאשם בחקירתו. השופט ר' בן-יוסף חלק על כך, וטען כי עדויות הילדים אינן קוהרנטיות, מלאות סתירות ואינן נתמכות בראיות חיצוניות. לדבריה, חוקרי הילדים התעלמו מתוכן עדויות הילדים ומהמבנה ההגיוני של דבריהם, ולכן הגיעו למסקנה שהן אמינות. היא הדגישה כי התביעה לא עמדה בחובת הצגת ראיות מסייעות, והראיות שהוצגו – מצבם הנפשי של הילדים, השקרים לכאורה של הנאשם והודאתו הראשונה – לא היו מהותיות דיין. היא סברה כי לא ניתן להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר, ולכן היה מקום לזיכויו.