ת"א 15645-12-17

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של ייפוי כוח המאשר העברת בעלות במקרקעין מהנתבע למנוח. הנתבעים טענו לדחיית התביעה, בטענה כי אין עילה או יריבות, וכי לתובע אין זכות לייצג את העיזבון ללא הסכמת היורשים. בית המשפט דחה טענות מקדמיות אלה, וקבע כי לתובע, כיורש היחיד של זכויות המנוח במקרקעין, עומדת הזכות להגיש את התביעה. במעבר לתוקפו של ייפוי הכוח טענה הנתבעת כי חתימתה זויפה או הושגה במרמה. בית המשפט מצא כי טענות הנתבע אינן משכנעות ומבוססות על ראיות רעועות, בעוד שראיות התובע, לרבות עדותו של עורך הדין שהיה עד לחתימה, היו אמינות יותר. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנתבע חתם על ייפוי הכוח. לאחר מכן בחן בית המשפט את מהות החיוב העומד ביסוד ייפוי הכוח, והאם הוא מהווה מתנה או מכירה. נמצא כי ייפוי הכוח, בצירוף ראיות חיצוניות, הצביעו על כוונת הנתבע להעניק את המקרקעין במתנה למנוח ללא תמורה, תוך קיום דרישת הכתב לביצוע עסקאות מקרקעין. לפיכך, ייפוי הכוח לא היה רק שליחות אלא התחייבות מחייבת. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הנתבעת ויתרה באופן בלתי חוזר על זכותה לחזור בה מהמתנה, שכן ייפוי הכוח קבע כי היא תישאר בתוקף גם לאחר מותה. טענותיה הנוספות של הנתבעת בנוגע לזכויותיה במקרקעין נדחו בשל חוסר עקביות וחוסר ראיות. בעקבות זאת פסק בית המשפט לטובת התובעת וקבע כי היא זכאית להירשם כבעלים של 3,000 מ"ר במקרקעין המדוברים. התביעה שכנגד נדחתה, והורתה על מחיקת הערת האזהרה לטובת הנתבע. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 20.1.2022.