ת"א 23980-06-15

תקציר

המחלוקת בין התובעים לבין הנתבע נסובה סביב הפיצוי הראוי שייפסק לתובעים בעקבות הפקעת אדמותיהם על ידי הנתבע. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם יש לחשב את הפיצוי על סמך חוות דעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט או השמאי הממשלתי. התובעים הביעו תחילה את הסכמתם לאמץ את חוות דעתו של שמאי הנתבעת, אך בהמשך שינו את עמדתם. הנתבע טען כי מדובר בהסכם פרוצדורלי, שעל התובעים לכבד. עם זאת, השופטת קבעה כי מאחר שהנתבעת טרם החליטה אם לאמץ את חוות הדעת של השמאי שלה ואף לא הגישה אותה במועד הסכמת התובעים, מעולם לא נכרת הסכם פרוצדורלי כזה. כמו כן, השופט בחן את חוות הדעת של שני השמאים ומצא כי המומחה שמונה על ידי בית המשפט סביר יותר. חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט לגבי שווי דונם מגורים הייתה מקיפה ועדכנית ותאמה את התקדימים המשפטיים הרלוונטיים. בנוסף, קביעתו של המומחה בדבר דמי חכירה בשיעור של 6% נמצאה ראויה, בהתחשב בחלוף הזמן שחלף מאז תפיסת הקרקע ובצורך לפצות את התובעים בגין אובדן ריבית וירידת ערך הכסף. השופטת הגיעה למסקנה כי יש לחשב את פיצוי התובעים על סמך חוות דעת המומחה שהוצגה לבית המשפט והורתה לצדדים להגיש פסק דין העולה בקנה אחד עם עקרונות אלה בתוך פרק זמן מוגדר.