ה"פ 40364-09-19

תקציר

השופט במקרה זה קבע כי התמורה הנוספת ששולמה למערערת אכן שולמה עבור המניות. המערערת טענה כי יש לפצל את התמורה למספר רכיבים הנוגעים לנכסים ועניינים אחרים, כגון ויתור על תביעות, דיבידנדים ועוגמת נפש הקשורה במכירת מניותיה. עם זאת, השופט לא מצא טעם בטענות אלה. ההחלטה התבססה על חומר הראיות, לרבות הסדר הגישור, התביעה האזרחית הקודמת ודיווחיו של המערער עצמו לפקיד השומה, מהם עולה כולם כי התמורה הנוספת הייתה בגין המניות בלבד. השופטת הדגישה כי רגשותיה של המערערת כלפי המנוחה, שלדעתה רימתה אותה, אינם יכולים להשפיע על סיווג התמורה. זאת ועוד, השופטת דחתה את טענות המערערת בדבר גילוי מידע סודי ואישרה כי הן המשיבים והן המבקשים הציגו עמדות עקביות. השופטת הפנתה להסכם הגישור, שקבע כי התמורה הנוספת היא לסילוק סופי של טענות המערערת הנוגעות למניות, לרבות אלה שלא הועלו קודם לכן. בהסכם צוין במפורש כי התמורה הנוספת היא עבור המניות. השופט התייחס גם לתביעה האזרחית שהגיש המערער, שהתמקדה בעיקר בתמורה החסרה הנטענת למניות ולערכן האמיתי. עד המבקשים, שהשתתף בגישור, אישר כי הנושא המרכזי שנדון הוא שווי המניות. בנוסף, בחן השופט את הדוחות שהגישה המערערת לפקיד השומה, אשר התייחסו לתמורה הנוספת כקשורה להסכם מכירת המניות. השופטת הסכימה עם המשיבים כי אין לפצל את השיקול למרכיבים שונים שכן מדובר בעניין עובדתי. ההיגיון הכללי והניסוח הספציפי של הסכם הגישור תמכו במסקנה כי התמורה הנוספת היא עבור המניות בלבד. השופט דחה גם את טענת המערער כי פקיד השומה היה מחויב להערכת השווי הקודמת של המניות ב-56 מיליון שקל ולא יכול היה לטעון לשווי גבוה יותר. הערכת השווי הקודמת נעשתה בהקשר של סיטואציה שונה, וההליך הנוכחי התמקד בסיווג התמורה הנוספת. זאת ועוד, המערערת הציגה בתביעה האזרחית הערכת שווי משלה בסך 104 מיליון ₪. לסיכום, קבע השופט כי יש לסווג את התמורה הנוספת כתמורה בגין המניות שנמכרו ולפיכך דחה את ערעור המערערת בעניין זה. כן הורה השופט למערערת לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של המבקשים והמשיבים. פסק הדין אמור היה להתפרסם לאחר תקופה של 21 יום, שבמהלכם יוכלו הצדדים לבקש איסור פרסום חלקים ספציפיים.