רע"א 5728/15

תקציר

פסק הדין במקרה זה נוגע למחלוקת על פרשנות הסכם פשרה הקשור למשכנתא ועל אחריותו של כונס נכסים שמונה לנכס המשועבד. המשיב, אשר מישכן נכס באזור כבטוחה להלוואה מבנק מרכנתיל דיסקונט, לא עמד בפירעון המשכנתא. מונה כונס נכסים לניהול זכויות המשיב בנכס. כונס הנכסים מכר את הנכס והשתמש בכספים לפירעון החובות הקשורים בו, בהתאם להסכם פשרה שהושג בין המשיב לבין הבנק. עם זאת, בהמשך הוגשה תביעה נגד המשיב בגין אגרות מים וביוב שנצברו טרם מינוי הכונס. המשיב שלח הודעת תביעה לצד ג' לכונס הנכסים, אשר השיב בבקשה לסילוק על הסף. בית משפט השלום דחה את הבקשה בקובעו כי פרשנות הסכם הפשרה נדרשת לצורך הכרעה בתביעה. לאחר מכן הגיש כונס הנכסים בקשת רשות ערעור על החלטה זו, שנדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ולאחר מכן הגיש בקשה למתן רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי ומדגיש את האופי הפרוצדורלי של פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. מכיוון שההחלטה אינה סופית ומשאירה את הטיעונים על כנם, בית המשפט העליון בוחר שלא להתערב במה שהוא למעשה "גלגול שלישי" של התיק. פסק הדין מדגיש את מתן רשות הערעור במקרים כאלה במשורה ומדגיש כי הסכסוך הנוכחי אינו מעורר שאלות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית מעבר לאינטרסים של הצדדים, דבר המצדיק עוד יותר אי התערבות.