ת"א 220153/02

תקציר

במחלוקת על תשלום מכס על חבילת שעוני יוקרה ותכשיטים המיובאים משוויץ על ידי חברה פרטית, פסק בית המשפט לטובת החברה התובעת. החבילה, שהייתה אמורה להכיל סחורה בשווי סכום מסוים, התקבלה על ידי רשות המכס הנתבעת ואוחסנה בכספת שלהם. רשות המכס שחררה את החבילה רק לאחר שהתובע שילם את מס הקנייה הנדרש. עם זאת, עם פתיחת החבילה לבדיקה, התגלה כי היא מכילה קטלוגים ומגזינים זרים במקום הפריטים המוצהרים. התובעת דרשה מהנתבעת החזר מס רכישה, אך סורבה. בית המשפט בחן את הדין החל, ובפרט את סעיף 150 לפקודת המכס, והגיע למסקנה כי התובעת זכאית להחזר המס ששולם. זאת, בהתבסס על כך שהסחורה אבדה למעשה לפני שהגיעה לפיקוח רשות המכס, שכן החבילה שוחררה ללא פתיחה וחתימה בפני התובע. לחילופין, קיבל בית המשפט גם את הטענה כי התובעת זכאית להחזר כספי לפי הוראות סעיף 150(2) לפקודה, שכן התביעה הוגשה מיד עם גילוי האובדן והטובין לא "נוצלו" בישראל. השופט הדגיש את העוול שבדרישת מס על סחורות שמעולם לא נכנסו לארץ וציין כי כל פרשנות אחרת לא תקיים את תפקידו של השופט במדינה דמוקרטית. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכום הנתבע, בצירוף ריבית והוצאות משפט. פסק הדין הדגיש את הצורך לפרש את דיני המס בצורה הוגנת ודחה את טענות הנתבע ואת השיהוי בהליכים.