עב"ל 16649-04-23

תקציר

פסק הדין עסק בזכאותו של קרוב משפחה של בעל שליטה לדמי ביטוח אבטלה לפי חוק הביטוח הלאומי בישראל, והתמקד במיוחד בהשלכות תיקון 61. עניינה של המערערת שהייתה מנהלת חשבונות בחברה בבעלות בן זוגה ונשללו ממנה בתחילה דמי אבטלה בטענה שהיא נחשבת ל"בעלת שליטה". פסק הדין התמקד בשני מבחנים עיקריים: האם המערערת אכן הייתה "עובדת" והאם היא גם "בעלת שליטה". בבחינת ההגדרות בפקודת מס הכנסה קבע בית המשפט כי למרות יחסיה הקרובים של המערערת והעסקתה עם בעל המניות היחיד, היא לא החזיקה בשליטה ישירה או עקיפה בחברה לפי ההגדרות החוקיות. בית הדין מצא כי המערערת עבדה במשרה מלאה, קיבלה שכר קבוע, והעסקתה לא הייתה פיקטיבית. יתר על כן, פסק הדין הדגיש כי יחסים משפחתיים לבדם אינם מסווגים אוטומטית את בן הזוג כבעל שליטה. בית המשפט ניתח פסיקות קודמות, וציין כי תוצאות פוגעניות דורשות ראיות מהותיות לשליטה או ארגון מחדש מלאכותי של הבעלות. נוכח הראיות, הוגדרה המערערת כעובדת ולא כבעלת שליטה, ובכך זכתה בדמי אבטלה. המסקנה הייתה לבטל את השלילה הראשונית של דמי אבטלה, כאשר המוסד חויב לשלם את דמי החוב ולכסות הוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח בתוך 30 יום. השופטים חיזקו את הצורך בסיווג מנע ברור לצורכי ביטוח כדי להימנע משילת תגמולים בדיעבד, ועמדו על איזון בין שליטה עובדתית לבין כוונת המחוקק להבטיח הגינות בתביעות ביטוח הקשורות לאבטלה וחדלות פירעון.