ע"פ 276/65

תקציר

פסק דין זה כולל קבוצה של 104 נאשמים שהורשעו בהסגת גבול פלילית לפי סעיפים 286 ו-23 לפקודת חוק העונשין, 1936, בגין כניסה בלתי חוקית לחצר מנזר סנט ג'וזף בירושלים. הנאשמים ערערו על החלטה זו, אך בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם והוביל את הנאשמים לערער לבית המשפט העליון. השאלה המרכזית שעלתה במהלך ההגנה הייתה האם זהותם של הנאשמים כמסיגי גבול הוכחה במדויק. בית המשפט העליון קבע כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר להרשיע את הנאשמים הייתה מוצדקת. בית המשפט הסתמך על עדויות השוטרים שפיקחו על העברת העצורים ורישומם בתחנת המשטרה, וכן על הליכי הרישום לפרטים אישיים. הפרטים שנרשמו בתחנת המשטרה שימשו לזיהוי הנאשמים בבית המשפט, ואף נאשם לא טען כי זוהה בטעות. בית המשפט קיבל אמצעי זיהוי זה ומצא כי התביעה הוכיחה די הצורך את זהות הנאשמים. בנוסף, סירובם של הנאשמים להעיד או להתבטא חיזק את ראיותיה לכאורה של התביעה. השופטים מתחו ביקורת על הטקטיקה המפריעה והגישה הפורמליסטית של הסנגורים, שהאריכו את המשפט ללא צורך. פסק הדין הדגיש גם את חובתם של עורכי הדין לפעול לטובת בית המשפט ולקוחותיהם. ככלל, בית המשפט העליון הסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר ודחה את הערעור, תוך שהוא מאשר את ההרשעה בהסגת גבול פלילית.