ת"פ 13839-05-14

תקציר

הנאשם הואשם בשני סעיפים של סיכון חיי אדם. האישום הראשון מתייחס לאירוע בו השליך הנאשם אבן גדולה לעבר רכב חולף וניפץ את השמשה הקדמית. האישום השני מתייחס לאירוע בו השליך הנאשם אבן על ראשו של אדם שהזמין פיצה וגרם לו לפציעה קלה. השאלות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם הנאשם הוא הזורק והאם יש לפטור אותו מאחריות פלילית בשל מחלת נפש. עדי התביעה הותירו רושם מהימן ועדויותיהם תאמו את הראיות. מנגד, עדותו של הנאשם לא הייתה מהימנה, אם כי נקבע כי הוא סובל מהפרעות אישיות. בית המשפט מצא כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא התוקף בשני האירועים. למרות שהתנהגותו של הנאשם הייתה מוזרה, בית המשפט לא מצא אותו כחולה נפש, ולכן הוא לא היה פטור מאחריות פלילית. לגבי האישום הראשון, הראיה העיקרית הייתה עדותו של וטרינר שהיה עד לאירוע וזיהה את הנאשם במסדר זיהוי. ראיה זו אוששה בעדויות יושבי הרכב. אשר לאישום השני, בית המשפט הסתמך על עדויותיהם של שני עדים שהכירו את הנאשם טרם האירוע וזיהו אותו כזורק. בית המשפט שקל גם את הודאתו של הנאשם עצמו באישום השני, אם כי נקט משנה זהירות בשל התנהגותו המוזרה. בסופו של דבר, הרשיע בית המשפט את הנאשם בשני האישומים, וקבע כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. הנאשם לא היה פטור מאחריות פלילית בשל מחלת נפש, והתנהגותו המוזרה לא שללה את כוונתו לבצע את העבירות.