ע"א 6132/12

תקציר

פסק הדין עוסק בשתי סוגיות עיקריות: חוקיות פעולות החציבה בחלקות חקלאיות 38 ו-39 והערכת שווי חלקות אלה לפיצויי הפקעה. בית המשפט ניתח האם החציבה הבלתי מורשית, בדומה לתקדים שנקבע בפרשת פינקלשטיין, צריכה להשפיע על הפיצוי. בעניין פינקלשטיין, שימוש בלתי חוקי בקרקע לא השפיע על הפיצוי אם הקרקע עמדה ביעדים תכנוניים. עם זאת, מקרים חריגים עשויים להצדיק פיצוי ללא הקפדה על ייעוד הקרקע, תוך הדגשת תום ליבו של בעל הקרקע. בית המשפט המחוזי פסק בעבר פיצוי מוגדל למרות שלא הכריע בשאלה אם החציבה תואמת את תכניות השימוש בקרקע, מה שהוביל להחלטת הערעור להעביר את הערכת חוקיות המחצבה לבית המשפט המחוזי להמשך טענות. בנושא הערכת שווי מגרשים חקלאיים הפנה בית המשפט לתקדימים מפרשת דבח, הנותנת עדיפות להשוואה בין עסקאות מקרקעין לצורך קביעת שווי הקרקע. התגמול צריך לשקף עסקאות ריאליות בשוק, כולל פוטנציאל בנייה. בית המשפט ביטל את השווי הקודם שקבע בית המשפט המחוזי, וקבע פיצוי המבוסס על 500 ליי לדונם בשל נתוני עסקאות שהתעלמו מהם בעבר. זאת ועוד, בקשות הראיות של המערערים נדחו מאחר שלא עמדו בקריטריונים לגילוי ראיות. בסופו של דבר, הערעורים התקבלו באופן חלקי, תוך כיול מחדש של הערכת שווי החלקות, והשבת סוגיית חוקיות המחצבה לביקורת שיפוטית נוספת, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו.