ע"פ 528/76

תקציר

במקרה זה נדרש בית המשפט העליון להכריע בערעור על הרשעתם של שני אנשים (המכונים "המערערים") אשר הורשעו בהחזקת מזוודה מלאה בחשיש. הערעור ניתן בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בו הורשעו המערערים על סמך ראיות נסיבתיות. בית המשפט נדרש לקבוע האם המערערים החזיקו בסמים בוודאות מספקת כדי לבסס את הרשעתם. בדעת רוב קבע בית המשפט כי התביעה עמדה בנטל המוטל עליה בהוכחת עובדות המצביעות על אשמתם של המערערים לרמה גבוהה של הסתברות. התביעה הציגה ראיות הקושרות את המערערים למזוודה, לרבות התנהגותם החשודה על הגג בו נמצאו הסמים וניסיונו של המערער להימלט לאחר מכן. חרף טענותיו של המערער כי חשש בשל איומים מצד שלישי בשם שקולניק, בית המשפט לא מצא את הסבריו אמינים. יתר על כן, עברו הפלילי נדון בבית המשפט, מה שתרם לספקנות לגבי טענותיו. בחוות דעתו החולקת של השופט אשר נטען כי הראיות אינן חד-משמעיות דיין כדי לקשור את המערערים למזוודת הסמים ברמת הוודאות הנדרשת להרשעה פלילית. כן ציין את הפערים באופן שבו הוערכו הסבריו וענייניו הכספיים של המערער על ידי בית המשפט. עם זאת, דעת הרוב, ובהם השופטים י' כהן ובן-פורת, הדגישה כי בית המשפט המחוזי בחן כראוי את הראיות הנסיבתיות ושלל כל הסבר תמים סביר להתנהלות המערערים. משכך, הערעור נדחה, וההרשעות המקוריות אושרו, כאשר השופט כהן הכיר בחומרת העבירה ובעונשים המתאימים.