ע"א 5806/08

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור אזרחי על הבטחה להקצאת קרקעות. המערער טען כי מינהל מקרקעי ישראל (המשיב) התחייב להקצות לו קרקע של כחמישה דונם להפעלת חוות סוסים. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, והוביל את המערער להגיש ערעור. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והטיעונים של הצדדים, הגיעה למסקנה כי לא ניתנה הבטחה מפורשת או חד משמעית על ידי המשיב. על פי פסק הדין, הבטחה להקצאת קרקע הותנתה באישור הנהלת המינהל, דבר שלא יצא אל הפועל. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, שהתבססו על ראיות רבות. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענת המערערת להבטחה שלטונית מחייבת אינה מוצדקת, שכן המו"מ והתכתובות היו הכנה בלבד ולא היוו חוזה. ניסיונו של המערער להביא ראיות חדשות הנוגעות למסמכי המס נדחה אף הוא, שכן הוא נגע לעסקה אחרת ולא השפיע על ההסכמה שניתנה למקרקעין הנדונים. בית המשפט אישר אמנם את החלטת בית המשפט המחוזי, אך ציין כי התנהלותו של המשיב לאורך 11 שנות המשא ומתן לא הייתה ראויה לחלוטין. עם זאת, החלטתו הסופית של המשיב משנת 2001 לדחות את בקשת המערער הייתה מוצדקת. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין הבטחה משפטית מחייבת ודחה את הערעור. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, המליץ בית המשפט כי המשיב ישקול להקצות קרקע לחוות הסוסים של המערער בתוך שלושת החודשים הקרובים, ובלבד שיפנה את השטח התפוס כיום. פסק הדין ניתן ללא צו להוצאות. השופט מלצר נתן את פסק הדין, וסגני הנשיא (בדימוס) א' ריבלין וי' עמית הסכימו עם ההחלטה.