רע"פ 11397/05

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה בו הורשע המבקש בהקמת בתי הארחה על אדמתו ללא ההיתרים הנדרשים ובשימוש בקרקע למטרות מסחריות. בית משפט השלום הרשיע את המבקש, שהודה במיוחס לו, והטיל עליו קנס בסך 140 אלף שקל - כפול משווי הבנייה - לצד התחייבות כספית להימנע מעבירות דומות למשך שנתיים. כמו כן הורה בית המשפט על הפסקת השימוש במבנים בתוך 45 יום ועל צו הריסה תוך עיכוב של 18 חודשים להכשרת המבנים. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי וטען כי הודאתו הייתה כפויה והושפעה מלחצי בית המשפט, וכי התביעה חזרה בה מהעונש שהציעה. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, לא מצא ראיות להסדר טיעון והגיע למסקנה כי הודאתו של המבקש הייתה אמיתית. לאחר מכן עתר המבקש למתן רשות ערעור, אשר נדחתה על ידי בית המשפט בשל חוסר שחר בטיעוניו. בית המשפט קבע כי לא הייתה הסכמה על החיוב הכספי וכי אף ששופט בית משפט קמא עשוי היה להשפיע על עמדת המבקש, לא נגרם עיוות דין. בהיעדר עילה לערעור, הבקשה נדחתה, ואישרה את החלטת בית משפט השלום.