ת"פ 17299-08-14

תקציר

בתום משפט הורשעו הנאשמים במספר אישומים הקשורים לעבירות אלימות. בכתב האישום הראשון הוגש נגדם כתב אישום המייחס להם תקיפה בנסיבות מחמירות של שני קורבנות, אמיר נאסר ועאסם חמוד, תוך שימוש בנשק קר כגון סכין ומוטות ברזל, תוך גרימת חבלות חמורות. האירוע התרחש על רקע סכסוך רומנטי בין משפחות הנאשמים לבין הקורבנות. נאשם 1, שהוביל את התקיפה, הואשם גם בעבירה נוספת של חבלה בנסיבות מחמירות כלפי אמיר. באישום השני הואשמו הנאשמים בתקיפת עובדי ציבור ובאיומים בעת מעצרם, בעקבות האירוע העיקרי. בית המשפט שמע ראיות וטיעונים בדבר נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, לרבות גילם, בריאותם, מצבם הכלכלי ותרומתם לחברה, כמו גם חומרת העבירות, פוטנציאל הנזק שנגרם ומדיניות הענישה הרווחת. הנאשמים ניהלו בעבר משפט ולא הביעו חרטה על מעשיהם, אלא הטילו את האשמה על אחרים. עם זאת, מספר ימים לפני מתן גזר הדין הגיעו הנאשמים להסכם סולחה עם הקורבנות, הכולל פיצוי כספי, במטרה להשכין שלום בין המשפחות. בהתחשב בכל הגורמים, גזר השופט על נאשם 1 45 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת המאסר בפועל, ו-18 חודשי מאסר על תנאי. על נאשם 2, האב, נגזרו 33 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת המאסר, ו-15 חודשי מאסר על תנאי. השופט גם הורה לנאשמים לשלם פיצויים לעובדי הציבור שנפגעו. גזרי הדין נועדו לשמש גורם מרתיע, נוכח חומרת העבירות והסכנה הנשקפת מהנאשמים לחברה. עם זאת, השופטת הכירה במשמעות הסכם הסולחה ובנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, ולכן גזרי הדין לא היו בקצה העליון של הטווח. לשני הנאשמים הייתה זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט העליון בתוך 45 יום.