דב"ע לז/131 - 3

תקציר

בפסק הדין בעניין תביעתה של ד"ר קלר לפיצויים בגין חופשת שבתון שלא נוצלה, פסק נגדה בית המשפט והדגיש כי הזכות לחופשת שבתון היא זכות חוזית, נלווית הקשורה לעבודה. ד"ר קלר, שעבדה באוניברסיטה עד לפיטוריה ב-1972, ביקשה פיצוי על שנת שבתון שלא לקחה. בית המשפט קבע כי חופשת שבתון מיועדת למחקר אקדמי ופיתוח מקצועי ואינה מרכיב ישיר בשכר. התשלום מתבצע רק כאשר החופשה נלקחה בפועל. טענתו של ד"ר קלר כי ניתן לפדות את זכות השבתון כפיצוי נדחתה, שכן לא היה תקדים או הוראה לפיצוי כספי במקום חופשת שבתון שלא נוצלה במסגרת ההסכמים הקיבוציים או הפרקטיקות הנזכרות. בית הדין ציין כי הזכות לשנת שבתון אינה נמשכת מעבר לתעסוקה, ומבטל תביעות לאחר פיטורים. יתר על כן, למרות שחלק מהעובדים שפרשו לאחר שנת שבתון היו חריגים, אלה נתפסו כהסדרים פרטניים ולא ככלל. הסכמתו של ד"ר קלר לפיצויי פיטורים, שאושרה באמצעות מסמכים חתומים, שללה עוד יותר את כל התביעות לפיצויים. משלא נקבעה תשתית משפטית לפדיון השבתון במזומן, ונוכח אופייה של חופשת השבתון כזכות לתקופת עבודה, נדחה הערעור, וד"ר קלר חויב לשאת בהוצאות הכרוכות בערעור.