ו"ע 3944-05-20

תקציר

הערעורים נסובים סביב ארבע סוגיות מרכזיות הקשורות למיסוי מקרקעין. ראשית, האם המקרקעין הנדונים נחשבים ל"דירת מגורים" לפי חוק מיסוי מקרקעין, דרישה לחישוב המוטב הלינארי. הוועדה מוצאת כי הנכס, שנהרס ואין בו מתקני מגורים בסיסיים, אינו עונה להגדרה. שנית, נדון מועד רכישת הזכויות במקרקעין, כאשר הוועדה מאשרת כי מועד הסכם המכר המקורי, 24.3.94, הוא מועד הרכישה, ולא הסכם הפשרה כפי שנטען על ידי המערערת. שלישית, תביעת המערער לניכוי משווי השבח בגין עבודתו העצמית הנטענת בנכס נדחית, בשל היעדר ראיות לביצוע העבודה והשפעתה על שווי הנכס. עם זאת, הוועדה מאפשרת ניכוי של שליש מסכום נוסף ששולם למוכר כאמור בהסכם הפשרה. לבסוף, הוועדה מצדיקה את הארכת המועד להגשת החלטה בהשגה על ידי המשיב, תוך ציון נסיבות מיוחדות ומורכבות המקרה, אם כי היא מכירה בפגם פרוצדורלי בהליך האישור. ככלל, הערעורים נדחים, למעט ניכוי חלקי של סכום הפשרה, והמערערת מחויבת לשלם למשיב 25,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.