בש"א 3052/05

תקציר

פסק הדין דן בשתי בקשות נפרדות לדחיית תביעה על הסף. הבקשה הראשונה מוגשת על ידי מנועי בית שמש, המכונה המעסיק, ברע"א 1008/06, והבקשה השנייה מוגשת על ידי המוסד לביטוח לאומי, המכונה המוסד, ברע"א 3052/05. הבקשות מבקשות לדחות את התביעה שהגיש התובע בערעור אזרחי 2232/05. פסק הדין מסכם את השתלשלות האירועים שהובילה להגשת הבקשות, הכוללת ריבוי תביעות וערעורים הקשורים לניסיונו של התובע להכיר בטינטון ובסחרחורת שלו כפגיעה בעבודה. בבקשת המעסיק נטען כי ההחלטה שלא לצרף אותם לתביעה מהווה מעשה של בית המשפט, והתובע אינו יכול לעקוף החלטה זו באמצעות הגשת תביעה חדשה. עוד הם טוענים כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בעניינם, תביעת התובע מיושנת והיא מהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי. בבקשת המוסד נטען כי התביעה נגדם היא תביעה כפולה ודינה להידחות. לאחר עיון בטענות, מגיע פסק הדין למסקנה כי יש להיעתר לבקשות לדחייה על הסף. ההחלטה שלא להצטרף למנועי בית שמש בתביעה מהווה מעשה של בית המשפט, והתביעה נגדם היא ניסיון לעקוף החלטה זו. בית הדין גם נעדר סמכות לדון בעניינו של המעביד, שכן הוא נופל תחת פקודת הנזיקין. בנוסף, תביעת התובע נחשבת מיושנת, שכן היא מתייחסת לאירוע שאירע לפני שנים רבות, ותחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות אינה ישימה במקרה זה. לבסוף, בקשת המוסד למחיקת התביעה מאושרת אף היא, שכן הטענות נגדם ונגד המעסיק שונות ואינן חולקות שאלות משפטיות או עובדתיות משותפות. התובע נדרש לשלם שכר טרחת עורך דין מינימלי לכל אחד מהמבקשים, בהתחשב בכך שהוא פנסיונר. ההחלטה מתקבלת בזהירות, שכן דחייה על הסף היא צעד שננקט במשורה בבתי הדין לעבודה, אך במקרה זה הנסיבות מצדיקות פעולה כזו.