בש"פ 2362/20

תקציר

ערעורו של המערער לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי נדחה על ידי בית המשפט, ואישר את ההחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים הנוגעים לאישומים של החזקת סמים שלא נועדו לשימוש עצמי. כתב האישום הראשוני התבסס על ראיות שכללו את טביעות אצבעותיו של המערער ואת הודאתו המיוחסת ל-181 גרם הרואין בחלוקה ל-276 מנות, שהתגלו בביתו. בית המשפט שקל בעבר חלופות מעצר, אך תסקיר שירות המבחן היה שלילי, תוך ציון סיכונים הקשורים להתנהגותו של המערער וחוסר התאמתם של המפקחים המוצעים. למרות שהמערער הציע ניטור אלקטרוני בבית סבתו בשל מצב החירום הלאומי של נגיף הקורונה, בית המשפט מצא חלופה זו בלתי מספקת, תוך הדגשת החשש ליכולתו של הממונה המוצע למלא את חובות הערבות. המערער טען כי לא היה מעורב בסחר בסמים וציין את גילו הצעיר ואת עברו הפלילי הנקי כטעמים להקלות. עם זאת, בית המשפט קבע כי בעבירות הקשורות לסמים, מעצר הוא סטנדרטי אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות, שהמערער לא הצליח להוכיח. בית המשפט התייחס גם לחשש מפני סיכוני הקורונה בכלא, והתייחס לצעדים שנקט שירות בתי הסוהר שמנעו עד כה התפרצויות משמעותיות. עניינו של המערער לא עמד בקריטריונים לשחרור בשל מצב החירום של נגיף הקורונה, שכן הוא לא היה פגיע במיוחד לנגיף ולא היה ספק רציני לגבי נחיצות מעצרו. בית המשפט ציין כי כל שינוי עתידי מהותי בנסיבות, לרבות פוטנציאל התפשטות הנגיף, יכול להצדיק בחינה מחודשת של תנאי המעצר, אך נכון למועד ההחלטה לא היה בסיס כזה, מה שהוביל לדחיית הערעור.