רע"א 57350-08-19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לדחות טענת פירעון על בסיס הסכם בעל פה לכאורה. המקרה המקורי היה סכסוך על התשלום מכוח הסכם שכירות, שהסתיים בפסק דין המורה למבקשים (אחים וגיסת) לשלם למשיב סך של 490,000 ₪. המבקשים טענו כי הגיעו להסכמה בעל פה עם המשיב לתשלום סכום מופחת של 100,000 ₪ בתשלומים וביקשו לסמן את חוב פסק הדין כנפרע. רשם ההוצאה לפועל דחה את תביעתם לאחר שני דיונים, וקבע כי המבקשים לא הצליחו להוכיח קיומו של הסכם כזה. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו לבית משפט השלום בתל אביב, שגם הוא נדחה. בקשתם של המבקשים לחופשה לערער לערכאה גבוהה יותר נדחתה אף היא, שכן השופט מצא כי המקרה לא העלה שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית מעבר לאינטרסים הפרטיים של הצדדים וכי החלטות הערכאות הנמוכות היו נכונות. דחייה זו סימנה את סופו של ההליך המשפטי, כאשר טענת המבקשים לפירעון על בסיס ההסכם הנטען בעל פה לא צלחה בסופו של דבר.