ה"פ 71991-12-20

תקציר

התובע, שקיבל חלקת אדמה ממינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) עם פטור ממכרז להקמת מפעל תכשיטים, לא עמד בהתחייבותו להקים את המפעל בפרק הזמן שנקבע. רמ"י ביטלה את חוזה הפיתוח עם התובע בשל הפרת החוזה היסודית שלו, וסירבה לבקשתו להארכה נוספת. התובע הגיש תביעה נגד מנהל מקרקעי ישראל, משרד הכלכלה וחברת ניהול אזורי התעשייה של עיריית אילת, בטענה כי ביטול החוזה היה שלא כדין. בית המשפט קבע כי התובעת הפרה באופן יסודי את חוזה הפיתוח ואת ההסכמים שבאו בעקבותיו, וכי ביטול החוזה על ידי רמ"י היה כדין. בית המשפט דחה את טענות התובע כי מעמדו בחלקה היה של חוכר לדורות, וכי הנתבעים פעלו שלא כדין ובחוסר תום לב בעת ביטול החוזה. למרות שבית המשפט מצא כי התנהלות הנתבעים תרמה לעיכוב בשימוש באמצעי אכיפה, הוא דחה את התביעה בשל השיהוי הרב וחוסר המעש של התובע. עוד קבע בית המשפט כי התובעת אינה נדרשת לשלם הוצאות כלשהן, והורה למדינה לבחון את האפשרות לפיצוי כספי לתובע.