ת"א 9799-06-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם מסחרי לחלוקת טובין בין תובע לשני נתבעים. התובעת ביקשה לבטל את ההסכם בשנת 2017 בשל חוסר רווחיות וביקשה להחזיר סחורה שלא נמכרה לנתבעים ולקבל זיכוי. הנתבעים סירבו, מה שהוביל לתביעה. על בית המשפט היה לפרש את תנאי ההסכם, לקבוע האם התובע הפר את החוזה, להעריך את גובה הנזק לו זכאי התובע ולפסוק בתביעה שכנגד של הנתבעים. פסק הדין העדיף את התובע באופן חלקי. בית המשפט פירש את הסעיפים החוזיים הנוגעים להתחייבויות הצדדים ומצא כי הן עצמאיות, כלומר חובת הביצוע של כל צד אינה מותנית בביצועו של הצד השני. משכך, החלטת התובעת לבטל את ההסכם הייתה תקפה, וסירובם של הנתבעים לקבל את הסחורה שהוחזרה היווה הפרת התחייבויותיהם. באשר לגובה הנזק, קיבל בית המשפט את ראיות התובע בדבר שווי הסחורה שלא נמכרה ובלאי, ופסק לו פיצוי בגין 65% מהמלאי, בסך כולל של 142,460 ₪. כמו כן נפסקו לתובע 6,000 ₪ הוצאות ו-15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. בסוגיית התביעה שכנגד של הנתבעים, דחה אותה בית המשפט, בנימוק שהתובעת ביטלה את ההסכם בשנת 2017, שלא בוטל. זאת ועוד, התביעה שכנגד של הנתבעים, שהוגשה כעבור שלוש שנים, לא הוגשה תוך זמן סביר לאחר ההפרה הנטענת על ידי התובע. בסיכומו של דבר, חויבו הנתבעים לשלם לתובע 142,460 ₪ עבור החזר המלאי, 6,000 ₪ עבור הוצאות ו-15,000 ₪ עבור שכ"ט עורך דין, כל זאת בתוך שלושים יום מיום מתן פסק הדין.