ת"א 57398-11-16

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט ביסודיות את תביעת לשון הרע שהגישה התובעת נגד הנתבעת, אשר פרסמה פוסט ביקורתי אודות השירות שקיבלה במהלך סיור מודרך. בית המשפט דחה את התביעה, תוך הדגשת מספר נימוקים מרכזיים. ראשית, היא הדגישה כי הפוסט, אף שהוא ביקורתי, אינו עומד ברף לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע. בית המשפט הכיר בכך שהפוסט ביטא את חוויותיו ודעותיו האישיות של הנתבע, ושיקף ביקורת צרכנית ולא זדון. הוא ציין את חשיבותו של חופש הביטוי, במיוחד בהקשר של ביקורות צרכנים במרחב הווירטואלי, שלעתים קרובות משקלן נמוך יותר מפרסומים בתקשורת המסורתית. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שעדותו של התובע לא סתרה במידה מספקת את טענות הנתבע לגבי האירועים שהתרחשו בטיול. בנוסף, קבע בית המשפט כי גם אם האמירות נחשבות לשון הרע, הן מוגנות בחוק כביטוי לגיטימי של אינטרס צרכני. פסק הדין הכיר בערך החברתי של משוב צרכנים חסר עכבות וקבע כי אין להחניק דעות קשות, אך כנות, של צרכנים באמצעות תביעות לשון הרע. יתר על כן, היא הדגישה את הצורך של התובע לפרט באופן ברור את דברי לשון הרע בתביעה הראשונית, דבר שלא מומש כראוי במקרה זה. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת, ובכך הדגיש את נטייתו של פסק הדין לשמור על ביקורת צרכנית פתוחה וחופש ביטוי בהקשר של פלטפורמות אינטרנט ומדיה חברתית.