ת"א 29102-01-23

תקציר

השופטת שקלה בכובד ראש את הטיעונים שהציגו הצדדים והחליטה להיעתר חלקית לבקשה. ההחלטה מבוססת על עקרונות משפטיים ואינה מצביעה על משוא פנים מצד השופט. על פי סעיף 77א לחוק בתי המשפט, אמת המידה העיקרית לפסילה היא קיומו של חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. פסיקה קודמת קבעה כי חשד גרידא אינו עילה מספקת לפסילה וכי טענות הניתנות לערעור על החלטות פרוצדורליות אינן מהוות אוטומטית עילת פסילה. השופט מדגיש כי החלטותיהם היו הוגנות, בלתי משוחדות ומבוססות על הראיות שהוצגו. בנוסף, השופט חוזר ומדגיש כי בית המשפט הוא א-פוליטי ואינו מחזיק בשיוך אישי או העדפות כלשהן לאף אחד מהצדדים. השופט מתייחס לטענות הספציפיות שהעלו הנתבעים ומסביר כי טענותיהם למשוא פנים הן למעשה טענות ערעור. השופטת מבהירה את עמדתה לגבי סיווג הנאשמים והחלטות נובמבר 2023, ומדגישה כי אי שביעות הרצון של הנאשמים מההחלטות אינה עילה מוצדקת לפסילה. השופט מתייחס גם לעיתוי בקשת הפסילה ומציין כי היא מעוררת תהיות, מהן משתמע כי היא הונעה מחוסר שביעות רצון מהחלטות בית המשפט ולא מחשש לגיטימי למשוא פנים. יתר על כן, השופט מכיר בכך שבנסיבות מסוימות, החלטה שבוטלה בערעור עשויה לחייב פסילת ההרכב המקורי. עם זאת, השופט מייחד את המקרה הנוכחי, ומסביר כי החלטת ערכאת הערעור להחזיר את העניין לדיון חוזר אינה מחייבת פסילה אוטומטית. השופט מדגיש את ההתנהלות המקצועית של שופטי ישראל ואת האפשרות להחזיר תיקים לדיון נוסף בהרכב המקורי. דווקא בסוגיית העיקול, שיקול הדעת של השופט נובע משיקולים משפטיים ומהסכמת הנתבעים לצו העיקול הראשוני. השופט סבור כי נקודת המוצא צריכה להיות בכך שהנתבעים הסכימו כי התקיימו התנאים להטלת עיקול. לפיכך, בעוד השופט פוסל עצמו מהיבט זה של התיק בשל מראית עין של צדק, מודגש כי החלטה זו אינה מבוססת על זהות הצדדים אלא על מקצועיות משפטית. באשר לבקשה השנייה, המפנה לדברי השופט, סבור השופט כי היא חסרת שחר ולא היה מקום להגישה. השופטת מסכמת ומציינת כי ההחלטה מתקבלת במסגרת תפקידם כרשם ומזמינה את הצדדים להודיע על כוונתם לערער בתוך 20 יום.