ת"א 55990-12-20

תקציר

פסק הדין דן בכשרותו המשפטית של יחיד, התובע, המעורב בסכסוך רכושי עם רשות מקרקעי ישראל. כשרותו המשפטית של התובע לא נשללה, ובית המשפט מכיר בכך שגם ללא הצהרה על אי כשירות משפטית, הוא יכול למנות אפוטרופוס לנזקקים. השופטת מדגישה במקרה זה כי מינוי אפוטרופוס הוא צעד חריג ויש לשקול אותו רק כאשר קיים קושי פרוצדורלי מהותי וקיצוני. מאחר שכשרותו המשפטית של התובע לא נשללה, ואין ראיות המצביעות אחרת, השופט פוסק כי התובע כשיר לעמוד לדין. השופט בוחן גם החלטה קודמת של בית המשפט משנת 2013, שהורתה על אשפוזו הכפוי של התובע בשל מצב פסיכוטי, אך מודה כי ההחלטה אינה מעידה על שלילת כשרות משפטית לצמיתות. מהראיות הרפואיות שהוצגו עולה כי מצבו של התובע השתפר מאז. השופטת מקבלת את עדותו של עורך דינו של התובע, עו"ד אסליה, שציין כי התובע הבין את ההליך המשפטי וחתם מרצונו על ייפוי כוח. כמו כן, השופטת מציינת כי התובע לא העלה טענות כלשהן כלפי בני משפחתו שייצגו אותו בתביעת הפינוי או כנגד עו"ד אסליה. בסופו של דבר, השופט קובע כי התובע לא הוכיח סיכויי הצלחה גבוהים בתביעתו ודוחה את בקשתו לצו מניעה שיעצור את ביצוע פסק הדין. באשר למאזן הנוחות, השופט מעניק את צו המניעה לחלקה 74 אך לא לחלקה 69, אותה מבקש רשות מקרקעי ישראל לפתח. כמו כן, השופט נותן לתובע ארכה עד אפריל 2021 להסדיר כביש גישה חלופי לביתו, שאם לא כן רשות מקרקעי ישראל תוכל לפתוח בהליכים. פסק הדין, אם כן, נוטה במידה רבה לטובת עמדת רשות מקרקעי ישראל.