ת"א 27542-04-18

תקציר

התובעים, עורך דין ולקוחו, תבעו את הנתבעים על כך שלא החזירו כספי נאמנות שהיו אמורים לשמש לפינוי דייר מוגן מבניין שנמכר. הנתבעים היו סוכן המוכר והחברה שלו, ובנו של הסוכן. עורך הדין שחרר בטעות את הכספים לסוכן המוכר. זמן קצר לאחר מכן, עורך הדין הבין את טעותו וביקש מהסוכן להחזיר את הכסף, אך הוא סירב. הכספים הועברו לחשבונותיו של הסוכן ולחשבונות בנו, שגם הוא סירב להחזירם. עורך הדין נאלץ לשלם לקונה כדי ליישב את הסכסוך ולהפעיל את ביטוח האחריות המקצועית שלו. התובעים טענו כי התנהלות הנתבעים עולה כדי גניבה על פי דיני הנזיקין, וביקשו פיצוי על הכספים ששולמו להסדר עם הקונה, כמו גם על עלויות ההתדיינות המשפטית. הנתבעים טענו כי רשלנות עורך הדין מצדיקה את התנהלותם, וכי יש לדחות את טענות התובעים, או לפחות לצמצם. בית המשפט פסק לטובת התובעים. הוא קבע כי הנתבעים אחראים לגניבה, ועליהם להחזיר את כספי הנאמנות, כמו גם לפצות את התובעים על הכספים ששולמו להסדר עם הקונה, ועל הוצאות ההתדיינות המשפטית, על פי דיני עשיית עושר והרשלנות. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים, וקבע כי הם פעלו בחוסר תום לב, וכי רשלנות עורך הדין לא ניתקה את הקשר הסיבתי מנקודת מבטם. עוד קבע בית המשפט כי הבן אחראי במשותף לעוולה של גניבה, שכן הוא מילא תפקיד משמעותי בשלילת הכספים מהתובעים. לתובעים נפסקו פיצויים בסך 2 מיליון שקל, שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.