ע"פ 5875/93

תקציר

בפרשה לפי חוק העונשין תשל"ז-1977 ופקודת הראיות תשל"א-1971 הורשע המערער ברצח אחייניתו בשל פגיעה לכאורה בכבוד המשפחה. ההרשעה נשענה במידה רבה על התבטאויותיו של אחיו של הקורבן, הקלטות של קרובי משפחה והודאתו של המערער. בית המשפט העליון ציין סתירות בעדויות, אך הדגיש את היכולת להפריד בין יסודות אמת לשקר. החששות בדבר היעדר ייצוג משפטי נדחו, שכן המערער עצמו שיבש את ההליך בכך שסירב לייעוץ משפטי. למרות היעדר גופת הקורבן, מצא בית המשפט די ראיות, כגון עסקאות כספיות ושיחות מוקלטות, המאששות את דברי האח ואת הודאת המערער כדי לאשר את אשמתו מעבר לספק סביר. בית המשפט הדגיש כי למרות שמדובר בראיות נסיבתיות, הן מציירות תמונה ברורה של רצח בכוונה תחילה שבוצע על ידי המערער. לפיכך נדחה הערעור, והותיר את עונש מאסר העולם על רצח על בסיס קשירת קשר עם אחיו של הקורבן.