עמ"ה 604/02

תקציר

בבעלות המערערת היו מספר מוניות והיא חלקה על ההכנסה עליה הצהיר המשיב לשנים 1996-1998, אשר התבססה על סך הנסועה בה נסעה המונית ועל הכנסה ממוצעת לנסיעה. המערער טען, כי שיטת החישוב אינה סבירה וכי הכנסתו נבעה אך ורק מ"שכר הדירה" ששילמו הנהגים, שעמד על סכום קבוע למשמרת של 12 שעות. אלא שהדוחות שהגיש לרשויות המס סתרו טענה זו, שכן הם ניכו הוצאות דלק ומשכורות לנהגים. המערער לא סיפק הסבר מניח את הדעת לפער זה, דבר המערער את אמינותו. בית המשפט מצא כי שומת המשיב, המבוססת על הנחת נהגים שכירים, סבירה ודחה את הערעור. עם זאת, מאחר שהמשיב היה מוכן לקבל את העובדה שהמערערת הפעילה שמונה מוניות בשנת 1998, תוקן השומה לאותה שנה כך שתשקף זאת. המערערת חויבה בהוצאות המשיב, בסך 7,500 ₪ ליום בתוספת מע"מ.