בד"א 22/85

תקציר

המערער, עורך דין במקצועו, הורשע בשלוש עבירות של דיווח כוזב והגשת הצהרות כוזבות למינהל מס שבח מקרקעין, בייצוג לקוחות בעסקאות מקרקעין. העבירה הראשונה תוארכה ליולי 1979, השנייה לינואר 1978 והאחרונה לנובמבר 1978. על פי בית משפט השלום בבאר שבע, על המערער לרצות עונש מאסר של 15 חודשים ולשלם קנס של 100,000 ₪ או לרצות עונש מאסר של 6 חודשים במקום הקנס. בהמשך השעה בית הדין המשמעתי את רישיונו לארבעה חודשים, הורה לו לשלם 150 אלף שקל ופרסם את פסק הדין תוך ציון שמו. המערער ערער על פסק דין זה, וטען כי אין לראות בעבירותיו קלון, שכן ניתן היה להחליפן בכופר לפי סעיף 101 לחוק מס שבח מקרקעין. עם זאת, בית הדין הארצי דחה טענה זו ואישר את הרשעתו של בית הדין המשמעתי, תוך הדגשת חומרת מעשיו של המערער והשפעתם השלילית על שמו הטוב של מקצוע עריכת הדין. בית הדין דחה גם את ערעורו של המערער על גזר הדין, ולא מצא הצדקה להתערב בהחלטת בית הדין המשמעתי. החלטת הרוב של בית הדין הארצי, בהרכב השופטים יהודה סביר וברוך שבתאי, אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא והטילה על המערער הוצאות נוספות בסך 50,000 ₪. השופט ב' גליקשטדט הסכים עם דעת הרוב, תוך שהוא מדגיש את הדוגמה הפוגענית שהתנהלות המערער הציבה לציבור.