בג"צ 4481/91

תקציר

בעתירה נטען כי ההתנחלויות הישראליות בשטחים הכבושים בוצעו ללא שיקולי ביטחון אלא לצורך יישוב קבע של אזרחים, דבר המהווה הפרה של המשפט הבינלאומי, ופוגע באוכלוסייה הערבית המקומית, בנוסף להיותה בלתי סבירה, מפלה ומשפילה. הם ביקשו להגביל את פעילותן של כמה רשויות בקשר להתנחלויות ולציין בנפרד את הוצאות ההתנחלויות בתקציב המדינה. המשיבים טענו כי אין לדון בעתירה בבית המשפט בשל כלליותה, אופייה הפוליטי המופשט והיעדר מחלוקת קונקרטית, וכי היא מתערבת בסוגיות מדיניות השמורות לרשויות שלטון אחרות. בג"ץ קבע כי יש לדחות את העתירה בשל אופייה הפוליטי של הסוגיה, הגובר על היבטיה המשפטיים, ומשום שהיא עוסקת בסוגיות מדיניות מופשטות שאין להן קשר למחלוקת ספציפית. בית המשפט הדגיש כי הוא עוסק במחלוקות ספציפיות ולא בוויכוחים פוליטיים, וכי הפרדת הרשויות מונעת ממנו לדון בנושאים השמורים לרשויות אחרות. השופט גולדברג הוסיף כי הליך השלום הופך את הסוגיה לבלתי שפיטה, שכן כל פסיקה עשויה להיתפס כהתערבות, וכי אמון הציבור בבית המשפט צריך לקבל קדימות על פני הכרעה בעתירה. השופט אור הדגיש את אופייה הכללי של העתירה, שאינו מתייחס להסדר ספציפי או לפגיעה בזכויות, ולכן אין לקבלו.