נמ"ב 36192-01-25

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי אסיר ישראלי, דוד מלאך, שהורשע בארה"ב בהלבנת הון וקשירת קשר, ירצה את יתרת עונשו בישראל ללא כל הפחתה. מלאך ביקש להקל בעונשו, בטענה כי לבית המשפט שיקול דעת לעשות כן לפי סעיף 10(א1) לחוק ריצוי עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר. עם זאת, בית המשפט קבע כי הסמכות לקצר עונש שמורה למקרים חריגים שבהם אי-התערבות תביא לתוצאה בלתי צודקת בהשוואה לחוק הישראלי, והמקרה הנוכחי אינו מצדיק התערבות כזו. בית המשפט דחה גם את טענתו של מלאך כי הסכים להעברה מתוך הבנה שעונשו יופחת עוד יותר בישראל. השופט מצא כי הסכמתו של מלאך הייתה מדעת וכי הנחותיו בדבר הפחתה "כפולה" אינן סבירות. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי החוק מתכוון שמדינת האזרחות, במקרה זה ישראל, תקבע את התנאים לשחרור מוקדם, ובכך תבטיח את שיקומו וביטחונו של האסיר עם שחרורו. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו העברת אסירים לריצוי עונשי מאסר בארצות מוצאם אינה אמצעי להשגת תנאים נוחים יותר, אלא נועדה בראש ובראשונה להקל על שיקומם ושילובם מחדש בחברה.