ס"ע 4338-05-10

תקציר

השופט פסק לטובת התובע, עובד לשעבר, ברוב הסעיפים. העובד טען כי מעסיקו לשעבר, שניהל עסק דפוס, לא שילם לו הטבות שונות המגיעות לו על פי דיני העבודה בישראל, לרבות פיצויי פיטורים, ימי חופשה, דמי הבראה, מענקי חגים, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות ופיצויים בגין שכר שלא שולם. כמו כן ביקש העובד פיצוי בגין עבודה בשעות נוספות. השופט קיבל את טענות העובד, אך לא במידה המתבקשת. השופטת פסקה לעובד פיצויי פיטורים כפול שנה וחצי, לפי השכר הקובע של 4,742 שקל, ולא 8,000 שקל פיצוי לפי שיקול דעת בגין פיטורים שלא כדין, שכן העובד התפטר ולא פוטר. עם זאת, הנסיבות שהובילו להתפטרות – הימנעותו התכופה של המעסיק מלשלם לעובד במועד, בין יתר ההטבות – הביאו לכך שהעובד לא נדרש להמשיך לעבוד והיה זכאי לפיצויי פיטורים. עוד הורה השופט למעסיק לשלם לעובד שכר חודש, גמול בגין עבודה בשעות נוספות בניכוי תשלומים בגין שעות שלא עבד, פדיון עבור ארבעה ימי חופשה, דמי הבראה עבור תשעה ימים, מענקי חגים, הפרשות לפנסיה והפרשות לקרן השתלמות. הסכומים שנפסקו התבססו על חישובים שסיפק העובד. השופטת גם פסקה לעובד פיצוי בגין עיכובים חוזרים ונשנים בתשלומי השכר, שלטענת העובד היוו סיבה להתפטרותו, והורתה כי סכום זה, יחד עם מרבית האחרים, ישולם בהפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום יחסי העבודה. בנוסף, השופט פסק לעובדת פיצוי מלא בגין השכר שלא שולם בחודש האחרון. המעסיק טען מנגד כי על העובד להחזיר את עלויות הכשרתו, שכן הוא התפטר לפני תום שלוש שנות התחייבותו לעבוד בחברה. השופטת דחתה טענה זו וטענה כי פעולות המעסיק תרמו להתפטרותו של העובד וכי העלויות אינן גבוהות ומעבר לעלויות הכרוכות בדרך כלל בהכשרת עובד חדש. השופטת דחתה גם את תביעת המעסיק להחזר סכומים ששולמו לכאורה ביתר לעובד, קיבלה אותה רק בחלקה, והורתה לקזז כל תשלום יתר כנגד תביעת העובד לגמול שעות נוספות. השופטת מתחה ביקורת על התנהלות בא כוח המעסיק לאורך כל ההליך והורתה למעסיק לשלם 10,000 שקל בגין שכר טרחת עורך הדין של העובד, בנוסף לסכומים שצוינו לעיל. לשני הצדדים עמדו שלושים יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.