ע"פ 4229/14

תקציר

הכרעת הדין בתיק זה נסובה סביב קבילות ראיות הנוגעות למשקלה המופרז של משאית המעורבת באירוע שהוביל להריגה. לאחר מחשבה רבה, בית המשפט החליט כי לא ניתן לקבל את הראיות בשל מספר סיבות משכנעות. ראשית, חסרה תשתית עובדתית, שכן החריג לעדות שמיעה דורש תשתית מוצקה, שלא הוצגה בבית המשפט. שנית, המדינה לא הוכיחה עמידה בדרישות החוק לרישום מוסדי כמפורט בסעיפים 35-36 לפקודת הראיות, ובפרט בדבר מהימנות הרישום וקיומם של אמצעי הגנה סבירים. שלישית, זכויותיו של הנאשם נפגעו שכן לא ניתנה לו הזדמנות לברר את טענת החריג של המדינה או להביא את עדי ההגנה שלו לחקירה נגדית. רביעית, התנגדות הסנגור לראיות הועלתה מיד במהלך המשפט בבית המשפט המחוזי, אך המדינה נמנעה מלהגיב ובחרה להתעלם מהנושא. חמישית, מדובר בטענה משפטית מהותית בדבר קבילות ראיות, וההגנה לא הצליחה להתייחס אליה כראוי, מה שהוביל לעיוות דין פוטנציאלי. שישית, לא ניתן להחיל את סעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי במקרה זה, שכן הראיות הקיימות נגד הנאשם אינן חזקות דיין כדי להתגבר על הפגם. לבסוף, טיבן של הראיות הוא כזה שהן חלק מהסיפור עצמו, ומעלה שאלות נוספות שניתן היה לענות עליהן אילו הובא העד המתאים לבית המשפט. לאור שילוב טעמים אלה, קבע בית המשפט כי דרך הפעולה הראויה היחידה היא לקבל את הערעור, לזכות את המערער מהריגה, ובמקום זאת להרשיעו בעבירה הפחותה של גרימת מוות ברשלנות בעת הפעלת רכב. כמו כן, המערער יזוכה גם מאשמת העמסת יתר של מטענים. עם זאת, הערעור על גזר הדין עדיין עומד בעינו, והתיק יוחזר לבית המשפט קמא להמשך דיון בעונש ההולם. בית המשפט המחוזי מתבקש להקדים דיון זה, ולשני הצדדים שמורה הזכות לערער על גזר הדין החדש.