ע"פ 440/87

תקציר

בתיק משנת 1989 בו היו מעורבים המערערים חיים חדד, אברהם כהן, יוסף אלקובי ויהושע שלוש, עסק בית המשפט העליון בהרשעות הקשורות לייבוא מוצרי אלקטרוניקה במסווה של סחורות אחרות, איומים ושימוש בלתי חוקי בכוח. חדד ואלקובי היו קשורים לשני אירועי הברחה בחיפה ובאשדוד, והורשעו על סמך שיחות מוקלטות והצהרות של עדי ראייה, בעיקר מפי עד המדינה, אלי אילן. למרות שאילן לא זכר פרטים בבית המשפט, הצהרותיו הקודמות והראיות המוקלטות שלו נחשבו אמינות. בית המשפט בחן ראיות מוקלטות באופן עצמאי, תוך שימוש שנוי במחלוקת בהערכה האישית של השופט לצורך זיהוי קול. בית המשפט דחה את הבקשות לזמן את איש המפתח אהרון פיקג', שנמלט מהארץ, בנימוק של אילוצים פרוצדורליים והיעדר ערבויות בנוגע לעדותו. בית המשפט טען כי הציות הפרוצדורלי והראייתי בנוגע לעדותו של אילן מאפשר קבילות דבריו על פי הדין הישראלי. פסקי הדין ביטלו חלקית הרשעות באישומים ספציפיים, אך שמרו על רוב האחרים, ותיארו את העונשים כמקלים בהתחשב בחומרת העבירות. הערעורים על גזרי הדין וההחלטות הפרוצדורליות לא שינו את הקנסות וההשעיות באופן משמעותי, ושיקפו את מורכבות התיק על רקע טענות לצדק פרוצדורלי לא מספק.