LawMate
התחברותהרשמה חינם
פסיקה

ע"א 4826/02

פסק-דין עליון

📋
מספר הליך4826/02
📂
סוג הליךע"א
📅
תאריך3 ביולי 2002
🏛️
בית משפטעליון
⚖️
סוג החלטהפסק-דין
👥
צדדיםמשה מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל
👨‍⚖️
שופטיםא' ברק

תקציר

ניתוח משפטי של הערעור על החלטת הפסילה בבג"צ 1020/02 ואח'. עקרונות משפטיים חלים: מבחן אובייקטיבי לפסילה: - עקרון יסוד הוא כי פסילת שופט מחייבת תשתית ראייתית אובייקטיבית המעידה על "חשש ממשי לחוסר משוא פנים" (ראו בג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון; ע"א 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל). פחדים סובייקטיביים או חוסר שביעות רצון בלבד אינם מספיקים. - על הצד המבקש לפסול להוכיח עובדות ספציפיות המצביעות על הטיה פוטנציאלית או ניגוד עניינים, במקום להסתמך על תפיסות או חששות סובייקטיביים. תקן לעילות פסילה: - הקריטריונים מתמקדים בשאלה האם משקיף סביר יפקפק במשוא פנים של השופט על סמך ראיות קונקרטיות. יש לתמוך באופן אובייקטיבי באמונותיו או בפחדיו של בעל הדין. - פסילה מתאימה כאשר ראיות מצביעות על סבירות להטיה המשפיעה על התנהלות שיפוטית, ולא על חוסר שביעות רצון כללי מהחלטות שיפוטיות או חוות דעת פרוצדורליות. חדשנות משפטית וגישה שיפוטית: - בית המשפט מדגיש את החשיבות של שמירה על עצמאות שיפוטית על ידי מניעת שימוש בבקשות פסילה ככלי טקטי לעיכוב הליכים או ערעור על החלטות שליליות ללא עילה לגיטימית. - בית המשפט מחזק כי התנגדויות פרוצדורליות - כגון סירוב לשמוע ביקורת מחוץ לדרכי הערעור - הן בשיקול דעת שיפוטי ואינן פוגעות מטבען בחוסר משוא פנים. - בית המשפט דבק בעיקרון לפיו יש לערער על החלטות פרוצדורליות (למשל, פסיקה בבקשות לצו מניעה זמני) באמצעות הליכי ערעור קבועים, ולא באמצעות בקשות פסילה. ניתוח המקרה: - תלונתם של המערערים תלויה בטיפול בית המשפט בביקורתם על שופטים קודמים, ובתפיסתם את חוסר הרצון לדון בעניינם, לרבות בקשות לצו זמני. - בית המשפט מוצא כי חששות אלה הם סובייקטיביים ואינם מבוססים על בסיס אובייקטיבי, ומהדהדים את העיקרון שחוסר שביעות רצון או פחד בלבד אינם מצדיקים פסילה. - הסירוב לקבל ביקורת מחוץ להליכי ערעור או פסיקות פרוצדורליות בנוגע לסעד זמני אינו מעיד על משוא פנים או פגיעה במשוא פנים, אלא מייצג ניהול שיפוטי לגיטימי ופסיקות פרוצדורליות. - המערער לא סיפק עובדות קונקרטיות המצביעות על חשש אמיתי ומוצדק מבחינה אובייקטיבית למשוא פנים - תנאי לפסילה. מסקנה: - יישום הסטנדרט האובייקטיבי על ידי בית המשפט עולה בקנה אחד עם העקרונות המשפטיים הקיימים לפיהם פסילה דורשת ראיות ברורות ואובייקטיביות להטיה פוטנציאלית. - ההחלטה מדגישה כי חששות סובייקטיביים, חילוקי דעות פרוצדורליים או פסיקות שיפוטיות שגרתיות אינם עומדים ברף הפסילה. - מקרה זה מדגים את החדשנות המשפטית של הדגשת קריטריונים אובייקטיביים על פני תפיסות סובייקטיביות כדי לשמור על יושרה שיפוטית ולקדם יעילות פרוצדורלית. לסיכום, בצדק דחה בית המשפט את הערעור, תוך שהוא דבק בעקרונות המשפטיים הבסיסיים לפיהם פסילה חייבת להתבסס על ראיות אובייקטיביות ומשכנעות בדבר ספק סביר בדבר היעדר משוא פנים שיפוטי.

ע"א 4826/02 משה מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל, עליון (3.7.2002)

LawMate

עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?

הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.

התחילו בחינםהתחברות

© 2026 LawMate · הדור הבא של העבודה המשפטית