תפ"ח 415/07

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתיק עבירת מין שביצע קטין בקטינים אחרים, שהוגדר על ידי בית המשפט כ"מחריד" ו"נתעב". בפני השופטים עמדה המשימה המורכבת לאזן בין שיקולים סותרים בגזר דינו של קטין, קרי שיקום העבריין לעומת הצורך בהרתעה, בגמול ובהגנה על החברה. בית המשפט הכיר בחומרת העבירות – מעשי סדום חוזרים ונשנים בילדים – ובנסיבות ביצוען, והדגיש את הצורך בתגובה מרתיעה ועונשית. בעוד שיקום הנאשם נמצא בראש סדר העדיפויות בגזר דינם של קטינים, אופיין הנתעב של העבירות, יחד עם היעדר מסגרות טיפוליות מתאימות ורמת התובנה הנמוכה של הנאשם, הצדיקו עונש מאסר. הדיון התייחס גם לגילו הצעיר של הנאשם, הודאתו, נסיבות חייו הקשות והליקוי הקוגניטיבי הקל. בסופו של דבר החליט בית המשפט על עונש של 60 חודשי מאסר, מתוכם 42 חודשי מאסר לריצוי והשאר על תנאי, בתקווה שהחלטה זו תהווה הרתעה, תשיג גמול ותעביר את המסר שגופם של הקורבנות אינו מופקר. עוד המליצו השופטים לשירות בתי הסוהר לשקול תכניות טיפוליות לנאשם. החלטה זו מייצגת כיול זהיר של הצדק, במטרה לאזן בין זכויותיהם ורווחתם של כל הצדדים המעורבים.