ע"פ 71/83

תקציר

פסק הדין מתמקד בשוחד בחירות ובהתנהגות בלתי הולמת במהלך הבחירות לכנסת בשנת 1977. המערערים, ובהם פלאטו שרון, הורשעו תחילה בקשירת קשר לביצוע פשע ושוחד בחירות, בעיקר באמצעות הבטחות לפתרונות דיור ותשלום לפעילים בגין פעילות שאינה קיימת. הם זוכו מאישומים דומים הקשורים להחלפת כספים תמורת השפעה ממנהיגי קהילה ומועמדים אחרים. בית המשפט העליון הדגיש את חשיבותו של חופש הבוחר, כלומר אין להשפיע יתר על המידה על הבוחרים מהטבות חיצוניות. בית המשפט בחן האם תוכניות הדיור המוצעות והעסקת פעילים ביום הבחירות מהוות מעשי שוחד בלתי חוקיים. בסופו של דבר, היא קבעה כי הצעת הטבות ספציפיות מתוך כוונה להשפיע על הבחירות אכן פוגעת בטוהר הבחירות. טענת המערערים כי מעשיהם היו פרקטיקות אלקטורליות מקובלות נדחתה. בית המשפט גם הדגיש את הצורך במניעים ברורים מאחורי כל הטבה המוצעת בתקופת בחירות. למרות ההרשעות, בית המשפט הכיר בחוסר הניסיון וההבנה של הנאשמים בדיני הבחירות, מה שהוביל להקלה בעונשו של שרון. המקרה מהווה תקדים להבנת גבולות משפטיים במערכות בחירות, במטרה להרתיע מפני רשלנות אלקטורלית עתידית ולשמור על טוהר ההליך הדמוקרטי.