ע"פ 2212/17

תקציר

גזר הדין המדובר הוא לגבי נער שהורשע בביצוע עבירות מין ואלימות חמורות בילדים קטנים כשהיה בן 14. המדינה עתרה לגזור עליו עונש מאסר, אך בית המשפט לנוער נתן לו הזדמנות לטיפול ושיקום במעון נעול למשך שלוש שנים. עם זאת, התנהגותו של הנער בפנימייה הייתה בעייתית - הוא תקף נער אחר, נחשד במעורבות במעשים מיניים, הפגין יחס מזלזל ומתריס, ולבסוף נמלט מהפנימייה ונמלט מהארץ. שנים לאחר מכן נתפס בצרפת ושב לישראל. בשלב זה הוא כבר לא היה קטין, ולכן לא ניתן היה להחזיקו במעונות נעולים. השאלה היא האם ניתן להחיל במקרה זה את סעיף 25א לחוק הנוער - המאפשר להמיר את עונשו של קטין במעון נעול במאסר בהתקיים תנאים מסוימים. בית המשפט קבע כי מטרת החוק היא להחילו באופן אקטיבי - כלומר על קטינים השוהים כיום במעון נעול ולא סיימו לרצות את עונשם. מדובר בחוק משלים, שמטרתו להבטיח את תפקוד המעון ולהיטיב עם הקטינים השוהים בו, ובה בעת להוות גורם מרתיע למי שעלול היה לפעול אחרת באופן שיוביל למאסר. הוחלט כי התנהגותו של המערער עמדה בתנאים הקבועים בחוק להמרת עונש, וכי יש להחיל זאת עליו על אף שנמלט מהארץ, שכן מעמדו המשפטי לא השתנה. כמו כן, החליט בית המשפט כי יש מקום להפעיל סמכות זו, וכי יש לרצות את יתרת תקופת המאסר שנגזרו על המערער במעונות. השופט ציין את חומרת העבירות שבוצעו, את העובדה שהמערער לא ריצה עונש הולם ואת חוסר החרטה שלו, ולכן החליט כי פסק הדין המקורי צריך לעמוד. לפיכך הערעור נדחה. השופטת א' חיות והשופטת א' ברון הסכימו.