ת"א 18431-07-19

תקציר

רשות מקרקעי ישראל הפקיעה 2.5 דונם באזור שמורת הטבע פארק הכרמל בשנת 1979, ורחל מוסארי, יורשת הקרקע, תבעה מהם פיצויים. אמו של מוסרי, אסתר, הייתה מבעלי הקרקע המופקעת, ורחל ירשה את זכויותיה עם מותה. המחלוקת נסובה סביב סכום הפיצוי הראוי, כאשר מוסארי דורשת סכום שווה ערך לזה ששולם לבעלת קרקע אחרת, דודתה שרלוט ויינמן. רשות מקרקעי ישראל, לעומת זאת, טוענת כי יש לחשב את הפיצוי על בסיס פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) משנת 1943 והערכות שווי קודמות של קרקעות. הם גם הציעו למוסארי פיצוי והזדמנות להציג הערכת שווי קרקע משלה, אך היא סירבה. בית המשפט מצדד ברשות מקרקעי ישראל, וקובע כי מוסרי זכאי לפיצוי רק במסלולים הקבועים בחוק. ההסדר הקודם עם וינמן, שאליו מתייחס מוסארי, נחשב לפשרה של קניית סיכונים וסיכויים ואינו נחשב כסותר את טענות רשות מקרקעי ישראל. מאחר שמוסרי אינה תובעת פיצויים על בסיס מסלולים משפטיים אלה ולא הציגה כל ראיה שתתמוך בטענותיה, בית המשפט דוחה את התביעה. זאת ועוד, נסיבותיו של מקרה זה שונות ממקרים קודמים שבהם המדינה הסכימה על נתונים עובדתיים. פסק הדין מדגיש את היעדר כל הסכמה בעניינים עובדתיים בהסדר זה ומציין כי הפיצוי ששולם לוינמן אינו מצביע על הערכות שווי שונות של המקרקעין על ידי הרשות. גם טענותיו של מוסארי על חוסר שוויון והצעות פיצוי בטרם עת נדחות מחוסר ראיות. לבסוף, בית המשפט מורה למוסארי לשלם לרשות מקרקעי ישראל הוצאות בסך 5,000 שקל.