ת"א 7250/05

תקציר

המחלוקת נסובה סביב ההפניה לבדיקת קומבס, שלטענת התובע מעולם לא התקיימה. על הנתבעת, מכבי, מוטל נטל ההוכחה במקרה זה ועליה להוכיח כי ההפניה התקיימה. היעדר כל תיעוד התומך בהפניה – שהיה אמור להיות שגרתי – פועל נגד מכבי. השופט מוצא את הסבריו של מכבי להיעדר התיעוד אינם משכנעים ומצדדים בהכחשה הקונקרטית של התובע. יתר על כן, השופטת קובעת כי גם אם ההפניה הייתה מתבצעת, ד"ר גייפמן, שטיפל בתובערת, כשלה בחובת הזהירות שלה בכך שלא הסבירה את מהות הבדיקה וחשיבותה ואת ההשלכות של אי קבלת החיסון המומלץ. חוסר מידע זה גרם לכך שהתובע לא יכול היה לתת הסכמה מדעת, וד"ר גייפמן גם התרשל במעקב אחר תוצאות הבדיקה. עם זאת, השופט גם מוצא את התובעת אשמה בכך שלא פעלה בזהירות סבירה כלפי בריאותה שלה ושל עוברה בכך שדיכתה בדיקות ותורים למעקב. התנהלותה של התובעת תרמה לתוצאה, והשופט מקצה לה נתח של 30% מהאחריות. מבחינת הסעדים, השופט מורה על סעד הצהרתי, המבסס את אחריותה של מכבי לנזקי התובע בשיעור של 70%. התובעת תקבל 120,000 ש"ח פיצוי בגין כאב וסבל, בניכוי 30% בגין אחריותה האישית, וכן 30,000 ש"ח בגין הוצאות אחרות. הסכום הכולל שתשלם מכבי עומד אפוא על 150,000 ש"ח, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח. עוד מבהירה השופטת כי הסעד ההצהרתי מתמקד בהגדרת אחריותה של מכבי לנזק המוכר ואין להרחיבו לכל נזק עתידי ספקולטיבי. החלטה זו מתקבלת בהיעדר שני הצדדים ומהווה פתרון כולל של המחלוקת.