עע"מ 3109/14

תקציר

שאלות הערעור נסובות סביב סיום תפקידו של חבר מועצה במועצה מקומית. הסוגיה הראשונה נוגעת לשאלה האם ניתן להגיש עתירה נגד הודעת פיטורים לאחר שחלפו 30 יום מיום הוצאתה, לפי סעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות. בית המשפט קובע כי הסעיף אינו מגביל את סמכותו של בית המשפט לבחון החלטות כאלה לאחר תקופת 30 הימים, שכן הוא נועד בראש ובראשונה להבטיח יציבות ויעילות שלטונית. לפיכך, הזכות לעשיית צדק וחשיבותה של הביקורת השיפוטית בענייני המשפט המינהלי גוברות על מגבלות הזמן. עם זאת, בעוד שבית המשפט לא יוגבל על ידי מגבלת 30 הימים, עדיין יש לראות בכך הנחיה, ועתירות שיוגשו לאחר תקופה זו ייחשבו בדרך כלל כמתעכבות. אבל, כל מקרה צריך להיבחן על פי הנסיבות שלו. במקרה זה ניתנת ארכה משום שהשיהוי מזערי, העותר ניסה לפתור את הסוגיה טרם הגשתה, והטענות נגד תוקף הפיטורים הן מהותיות. לגופה של הודעת הפיטורים, מוצא בית המשפט כי ההודעה נשלחה בסמכות, שכן העותר אכן החזיק בסמכויות שיצרו ניגוד עניינים פוטנציאלי. עם זאת, האופן שבו הפעיל ראש המועצה סמכות זו היה בלתי סביר ובלתי מידתי. מהראיות עולה כי ראש המועצה היה מודע לסכסוך הפוטנציאלי מאז שנת 2009 אך לא פעל לגביו עד שנת 2013, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לעיכוב זה. בנוסף, ראש המועצה לא ניסה למצוא פתרון הולם יותר מאשר פיטורים על הסף. לפיכך, בית המשפט מצדד בעותרת וקובע כי הודעת הפיטורים נשלחה באופן בלתי סביר ובלתי מידתי. לפיכך, שרת התרבות והספורט תיטול לעצמה את סמכויות העותר בעניינים הקשורים למועצה המקומית, ותבטיח פתרון מידתי. לבסוף, מאחר שהערעור הציג שאלה פרשנית חדשה, בית המשפט מחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.