ע"פ 357/95

תקציר

במקרה של יוסף ויצמן אישר בית המשפט העליון את הרשעתו ברצח ודחה את ערעורו. ויצמן הואשם ברצח רוני כהן לאחר קטטה פיזית בדירה בה התגוררו שניהם באופן בלתי חוקי. בית המשפט מצא כי למרות שכהן תקף תחילה את ויצמן בגרזן, לויצמן הייתה אפשרות לסגת מהמצב אך בחר שלא לעשות כן. במקום זאת, הוא המשיך לתקוף את כהן גם לאחר שהאחרון כבר לא היווה כל איום. טענת ההגנה העצמית נדחתה משום שויצמן לא היה תחת איום מיידי לאחר שכהן זרק את הגרזן. בית המשפט הדגיש כי המכה האנושה אירעה כאשר ויצמן לא הגן על עצמו. באשר לכוונה, קבע בית המשפט כי התמשכות המכות וחומרתן מצביעות על כוונתו של ויצמן להרוג, ובכך הפריך את טענתו כי המכות ניתנו מתוך הגנה עצמית. גם טענותיו בעניין הפרובוקציה (קנטור) נדחו, שכן בית המשפט לא ראה די בנישול הקודם מהדירה, או בתקיפת הגרזן, כדי להצדיק את תגובתו. אופי תגובתו חרג ממה שניתן היה לצפות מ"אדם סביר". בנוסף, בקשתו של ויצמן להקלה מטעמים נפשיים לא התקבלה, שכן הפרעות ההתנהגות ובעיות הריכוז שצוינו לא עמדו באמות המידה החוקיות להפחתת אחריותו הפלילית. בעקבות זאת נדחתה בקשתו להפחתת מאסר העולם החובה, ובית המשפט אישר את פסק הדין המקורי.