ת"א 2413/00

תקציר

עיקר המחלוקת במקרה זה נסובה סביב הנסיבות שהובילו לעזיבתו של מצלי את החברה. גולדנברג, התובע, טוען כי מצלי, דירקטור בחברה, הפר את חובות הנאמנות והזהירות שלו, כמו גם את חובתו לנהוג בתום לב, בכך שעסק בפעילות מרמה ובלתי חוקית. החשדות כוללים פתיחה לכאורה של חשבון בנק סודי על ידי מצלי, נטילת הלוואה של 200 אלף שקל ללא אישור ותכנון לסגור את החברה ולהעביר את פעילותה לחברה חדשה בבעלותו. עם זאת, השופט מצא את עדותו של גולדנברג מפותלת, בלתי אמינה ובלתי אמינה. פרוטוקול אסיפת בעלי המניות מאפריל 2000, שנכתב על ידי גולדנברג עצמו, מאשש את גרסתו של מצלי לאירועים ואינו תומך בטענות בדבר מרמה ומרמה שהשמיע גולדנברג. יתר על כן, המשך העסקתו של מצלי כעובד במשך שלושה חודשים לאחר שגילה לכאורה את מעלליו, כמו גם סתירות בעדותו של גולדנברג עצמו, הטילו ספק בגרסתו לאירועים. מנגד, עדותו של מצלי נמצאה עקבית ואמינה. השופט קיבל את טענת מצלי כי ההלוואה נלקחה בידיעתו ובהסכמתו של גולדנברג, וכי חשבון הבנק הנוסף נפתח בהנחיית גולדנברג. הסברו של מצלי למעשיו היה סביר, מה גם שגולדנברג לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענותיו בדבר פעילות בלתי חוקית ובמקום זאת הסתמך על עדות שמיעה. אשר למעמדו של הנתבע מס' 3, קיבל השופט כי בלגה הוא הבעלים האמיתי וכי מצלי שימש רק כמנהלה. בית המשפט דחה גם את טענת התחרות הבלתי הוגנת כלפי הנתבעת 3 ומצלי, ולא מצא כל ראיה לשימוש שעשו בסודות מסחריים או ברשימות הלקוחות של החברה. בפסק הדין, התביעה נגד הנתבע מס' 3 נדחית במלואה, ואילו התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית ברובה. הנתבעת מס' 1 מצווה להשיב לתובע סך של 163,832 ₪, בצירוף ריבית משפטית. כן נדרשים התובעים לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של הנתבעת מס' 3, וכן חלק מהוצאות המשפט של הנתבעים 1 ו-2. לבסוף, על פי החלטה קודמת, התובעים ישלמו במשותף לנתבעים 1, 2 ו-3 את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורכי דין.