תא"מ 15372-01-20

תקציר

בית המשפט קבע כי תביעות לשון הרע כנגד נתבע אשר הטיל עיקולים על רכושו של תובע במסגרת הליכי הוצאה לפועל אינן יכולות לעמוד. זאת, משום שהטלת עיקולים אלה נחשבת ל"פרסום מותר" כהגדרתו בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. סעיף זה מונה מקרים של פרסומים מוגנים, לרבות כאלה שנעשו במהלך דיון על ידי בעל סמכות, כגון רשם ההוצאה לפועל שהחלטותיו, במקרה זה, נחשבות לפעולות שיפוטיות. הגנה זו משתרעת על כל שלבי ההליך המשפטי ואינה מותנית באמיתות הפרסום או בתום לבו של המו"ל. בית המשפט הגיע למסקנה זו תוך פירוש כוונת החוק להבטיח התקדמות יעילה של הליכים שיפוטיים ומעין-שיפוטיים. לפיכך, לא צריך להיות הבדל בתחולתה של הגנה זו בין סוגים שונים של הליכים הדומים באופן מהותי. לפסוק אחרת היה יוצר חלוקה לא הגיונית. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי טענות התובעים לרשלנות ולפגיעה בשמם הטוב, באמינותם ובעיסוקם, גם אם לחילופין, אינן מצדיקות את דחיית התביעה כולה. במקום זאת, נמחקת רק עילת התביעה המבוססת על לשון הרע. כל צד יישא בהוצאותיו, וההחלטה תועבר לייצוג המשפטי של שני הצדדים.