סע"ש 11685-10-12

תקציר

המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה בטענה שהוגשה ללא נימוקים משכנעים ויש לדון בה בנפרד מהתביעה העיקרית שכן היא חסרת שחר, בעוד העסקתו של המבקש הופסקה כדין והתקיים דיון. המבקש טען כי פיטוריו היו שלא כדין, וביקש סעד זמני בדמות השבה. בית הדין לעבודה קבע כי תכליתו העיקרית של הסעד הזמני היא לשמר את המצב הקיים ולמנוע מהנתבעת לנצל לרעה את תקופת הביניים. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט רשאי להעניק סעד זמני המבוסס על קיומה של עילת תביעה ועל התקיימות התנאים הקשורים לסעד המבוקש, בהתחשב בנזק לשני הצדדים ובתום לבו של המבקש. בית הדין מצא כי העסקתו של המבקש הופסקה, והקריטריונים למתן צו מניעה זמני מחמירים יותר במקרה זה. עוד הודגש כי קביעה זו אינה מחייבת את הסעד העיקרי אם יוצגו ראיות חדשות. בבחינת נימוקי הפיטורים, קיבל בית הדין את גרסת המשיב לפיה בין המבקש היו יחסי עבודה בעייתיים והוא התנהל באופן לא תקין כלפי המגעים. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי הסיבה העיקרית לפיטורים הייתה חשיפת עברו הפלילי של המבקש והסתרת מידע זה, דבר המהווה הפרה של חוק המרשם. למרות זאת, קבע בית המשפט כי המשיב לא הפר את החוק שכן המידע התקבל מצד שלישי. עם זאת, היה על המשיב לבחון חלופות לפיטורים, אשר היוו פגם בהליך. באשר לדיון, מצא בית הדין כי המשיב איפשר למבקש להציג את טענותיו והדיון התנהל כראוי, אך המשיב לא שילם למבקש בתקופה שקדמה לפיטוריו, דבר שהיה פגם. המבקש טען כי פיטוריו נבעו מחשיפת מחדלים בתנאי שכר, דבר שבית הדין דחה, שכן הוא לא הביא ראיות מספיקות ושלח את המייל לאחר פיטוריו. בית המשפט ציין כי השבה היא סעד חריג, במיוחד לעבודה אישית. בהתחשב במכלול הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין הצדקה לסעד זמני להשבה והבקשה נדחתה ברוב קולות. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, ושמו של המבקש נאסר לפרסום. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 15 יום.