תפ"ח 44791-07-10

תקציר

הכרעת הדין דנה במהימנות עדויותיהם של המתלוננת והנאשם בתיק תקיפה מינית, ובפרט בשאלת ההסכמה. השופטים מפרטים בהרחבה מדוע לדעתם גרסתה של המתלוננת לאירועים, המתארת מעשים מיניים שבוצעו בה בניגוד לרצונה הן ברכבו של הנאשם והן בביתו, אמינה יותר. הם מדגישים את יחסו המזלזל של הנאשם למתלוננת ואת תפיסתו אותה כאובייקט מיני חולף, ומציינים כי חוסר הסכמתה היה ברור. השופטת מתייחסת גם לטענת הנאשם כי המתלוננת השתתפה מרצונה במעשים המיניים, ומסבירה כי ניתן לייחס את התנהגותה של המתלוננת, לרבות הימנעותה מלהימלט או לצרוח, לפחד, חרדה ומבנה אישיות פסיבי שלה. הם מדגישים כי תגובותיה המיידיות של המתלוננת לאחר האירוע, לרבות מצבה הסוער ותלונתה המיידית במשטרה, תומכות בעדותה. בנוסף, הם מציינים כי התנהגותו של הנאשם לאחר האירוע, המאופיינת בניסיונות תירוץ וחרטה, מעידה על תחושת אשמה. על סמך הערכה זו של חומר הראיות, השופט מגיע למסקנה כי הנאשם ביצע מעשים מגונים ואנס את המתלוננת, ולכן מציע להרשיעו באישומים אלה. כבוד השופטים רויטל יפה-כץ ואריאל ואגו מסכימים עם ההערכה, שהובילה להרשעת הנאשם בעבירות המפורטות בכתב האישום.